...בהרבה מאוד תחומים, בהירות הגדרות יכולה לחסוך הרבה זמן, אנרגיה ועוגמת נפש...
[מקצוב]
...באמריקה מדברים על כתשעה אנשים ביום שמתים בהמתנה להשתלה. אם להסתמך על אינטואיציה פשוטה...
[תרומות אברים]
...לא עוד בזבוז זמן שבועי על קניית מתנות, לא עוד פספוס תאריכי ימי הולדת, לא עוד חיים נטולי הפתעות...
[ימי הולדת]
"קבלה עצמית כדי שתוכל לחיות עם עצמך, בקורת עצמית כדי שאחרים יוכלו לחיות איתך."
[ישראלי\פלסטיני]
[ נכתב באוגוסט 2001 ]
  • כמה הגדרות
  • לכיוון המעשי
  • כמה טיעונים שעולים בתדירות גבוהה

  • "אם זה מפריע לך, אתה יכול לצאת החוצה!"
    [מעשן ישראלי במתחם ציבורי מחנך אותי לסובלנות]



    כמה הגדרות

    כאן מגיע החלק בו אני אמור לאבד הרבה קוראים לטובת הסממנים הסמי-מיליטנטיים שבי...
    יש לי בעיה עם דפוסי התנהגות שכרוכים בהתעלמות מוחלטת ומכוונת מקיומם של יצורים אחרים. כשהדבר מגיע לפגיעה מכוונת שלא לצורך או כזאת שניתנת למניעה ללא מאמץ, אני מאבד סבלנות די מהר. כשהפגיעה היא בי, אני עלול להגרר לתגובות פיסיות או פנייה לערכאות משפטיות.

    לא, אני בהחלט לא ביישן. לא רק שאינני בישן, אני אלרגי ברמה שלא יכולה להותיר אותי אדיש. נזלת אלרגית, ליחה, צריבה דוקרת באף, עייפות - אלו הן רק חלק מהתופעות הגופניות שאני חווה כשמישהו מחליט להכריח אותי לעשן.

    במשך השנים האחרונות, תוך כדי מאבקים בסמכויות מקומיות שאמורות למנוע את הענין, גיליתי שבאופן מפתיע האלרגיה שלי לא כל כך יוצאת דופן. לא רק שהיא לא מיוחדת, אלא שמסביבי נמצאים אנשים שסובלים יותר. חולי אסתמה בדרגות חומרה שונות, למשל, שנאבקים על טיפת אויר כשהם צריכים לשהות במתחמים ציבוריים מעושנים.

    מה שיותר הפתיע אותי היה שגם מעשנים רבים הודו בפניי שכאשר הם עצמם לא מבצעים "עישון אקטיבי", עשן סיגריות של אחרים מפריע להם.

    חברים יקרים, אנא, הפסיקו לעדן את התופעה בכינויים עדינים פוליטית. העישון שלנו הוא לא פאסיבי - הוא כפוי. בדיוק כמו כפיית סוגים אחרים של נזק גופני.

    לוגית ולשונית, לומר שאנחנו "מעשנים פאסיביים" זה כמו לומר שאשה שסובלת ממגע לא רצוי היא "מתמזמזת פאסיבית" או שנאנסת היא "מזדיינת פאסיבית".

    כן, אני יודע שהשוואה שכזאת היא קיצונית ומרחיקת לכת, אפילו בתור אמצעי לוגי ולשוני, אבל הענין הוא שכאשר לא משתמשים במינוחים הנכונים בכדי לתאר בעיה, בדיוק אז אנשים לא מבינים את ההשלכות. במשך שנים הרבה גברים החשיבו נגיעה יזומה בנשים "בסדר" כי "הן לא סובלות מזה" - או אפילו "נהנות מזה" – אך ללא קשר לסיבות שניתנו, החברה פשוט לא שמה ליבה אל סבל נשים עד שהתחילו להשתמש במינוחים הנכונים בשיח הציבורי.

    כיוון שאני יודע שהעמדת מראה מול אדם עשויה להבהיר לו עד כמה הוא חיוור, אפנה להשוואה מעשית יותר: כשם שרובנו אינם מעזים לעשות את צרכיהם בלובי של מקום ציבורי, אפילו אם אנו חייבים נואשות "לשחרר עודפים", כך מעשנים צריכים ללמוד לדחות את השלכת הפסולת שלהם - הרעילה עשרות מונים - כשהם נמצאים במקומות שלא יועדו להשלכת פסולת שכזו. אני בטוח שרוב המעשנים יסכימו שהרבה יותר כואב לדחות עשיית צרכים מאשר לעכב שאכטה...


    לכיוון המעשי

    אני מעוניין לפנות פה לשתי קבוצות:
    האחת, קבוצת בעלי המצפון מבין המעשנים. קחו וחשבו לבד. אם יש לכם אפשרות לעשן בחוץ או, כשמדובר במתחמים שאינם ציבוריים, לשאול את הנוכחים אם זה מפריע לפני שאתם מדליקים את המקלות הבוערים הפוצעים שלכם, עשו זאת. תקבלו מקבוצה שלמה באוכלוסיה חיזוק להיותכם אנשים טובים ומתחשבים.

    השניה, קבוצת בעלי הכוח לחוקק ולאכוף.
    ראשית,אמנם חקיקה יכולה להיות דבר נפלא, אבל לא משנה באיזה קצב מעבירים או מתקנים כאן חוקים, החשוב מכל לא נעשה - מעולם לא התבצעה פה אכיפה של איסור עישון. תנו לי בבקשה דוגמא לדו"ח אחד שניתן על עישון אסור במתחם ציבורי מאז 1983, השנה שבה הוגדרו תקנות איסור העישון במקומות ציבוריים. יותר קל למצוא דוגמא ליצורים תבוניים בגלקסיות אחרות.

    בהכללה עדינה - רוב הישראלים, כשהם מרגישים שזרועות החוק מתעלמות מעבירות מסויימות, מרשים לעצמם להתעלם מהגדרות החוק. אלו הן תופעות הלוואי של משחק הדמוקרטי. אנא, התחילו לפעול בשטח. לא רק לדבר.

    מלבד האכיפה, שימו לב להגדרות כשאתם כותבים אותן: כשם שאי אפשר לפזר כלור רק בחלק מבריכה, כך אי אפשר לפזר עשן רק בחלק ממתחם ציבורי. לכן המושג "אזור עישון" הוא מושג פיקטיבי לחלוטין כשאין הפרדה מוחלטת - כל המתחם הוא אזור עישון כשמעשנים בחלק ממנו.

    אם אני צריך להתווכח עם אנשים בתוך מחלקה אונקולוגית בבי"ח על כך שהעישון שלהם מפריע, כשמטרים ספורים מאיתנו, מבלי יכולת להתחמק מהעשן, שוכבים אנשים עם ריאות שבקושי מתפקדות - מישהו כנראה לא עושה את העבודה שלו.

    נכון, יש לנו בעיות רבות וחשובות מזאת - אבל המאמץ הנדרש כל כך זעיר לעומת התועלת שהוא אמור להצמיח, שאין שום הצדקה להמשיך את הפגיעה המיותרת הזאת. שלום?! בטחון?! אתם יכולים להתחיל מקצת אויר לנשימה.



    כמה טיעונים שעולים בתדירות גבוהה


    "עם כל זיהום האויר שאף אחד לא מטפל בו, מה אתם מטרידים אותנו עם הסיגריות? זה פשוט פגיעה בחירויות המעשן."

  • מעבר לבעייתיות הלוגית של הטיעון שמיד אגע בה, הנה כמה עובדות שכדאי לפתוח בהן:

    עשן סיגריות מכיל כמויות מדהימות של אלרגנים. אלרגנים מלשון אלרגיה. זאת הסיבה שבגללה אני, כמו רבים אחרים, סובל מהתקפי ברונכיט, נזלת אלרגית, ליחה, צריבה בריריות, דמעת, כאבי ראש ועוד כהנה וכהנה כשמעשנים לידי. שמעתי על מישהו שהאף שלו פשוט מדמם בסיטואציה שכזאת.

    עשן מכוניות מחניק, אבל לא גורם את כל אלה, כך שאין פה שאלה של בריא יותר או פחות – לא באופן יחסי ולא באופן אבסולוטי.
    זאת פשוט שאלה של תקיפה פיסית.
    כן, יש גם את הענין של הגדלת הסבירות לחלות במחלות – אבל זה האחרון משפיע בעיקר בחשיפה ממושכת, בעוד סממני התקיפה שאני מדבר עליהם רלוונטיים אפילו כשמדובר בסיגריה בודדת בתוך אולם גדול.

    אז בפעם הבאה כשאתם מדברים על זה, אנא - עישון כפוי הוא לא סתם "לא בריא", אלא תוקפני פיסית.

  • לגבי לוגיות הטיעון עצמו:

    הקבלת זיהום אויר ממכוניות להגבלת עישון במקומות ציבוריים שרירה וקיימת כבר...
    כשם שעל מדרכה אסור לנסוע עם רכב, כשם שאסור להכנס עם רכב לתוך לובי של מקום ציבורי וכשם שישנם מסלולים מיוחדים לתחבורה ציבורית, כך גם צריכה להיות הגבלה שתאסור עישון במתחמים סגורים שלא נועדו לכך.

    איסור הנסיעה על המדרכה היא הגבלה של חופש התנועה עבור הנוסעים ברכב, שנועדה לשמור על חירויות יותר חשובות של הולכי הרגל, דוגמת הזכות לחיים ולבטחון אישי.
    הגבלת העישון כך שייאסר במתחמים ציבוריים סגורים היא הגבלת חופש (ולא 'מניעתו' כפי שמעשנים רבים נוטים להציג זאת) שנועדה לשמור על אותן חירויות שאותן שומר איסור הנסיעה על מדרכה.

  • רק לשם הידע הכללי של הדוברים:
    עשן סיגריות מכיל בין היתר ציאניד בכמויות שהורגות תאי סיליה (תאי שערה שאחראים על סינון האויר הנכנס לריאות) ורכיבים רדיואקטיביים.
    סתם, שתדעו.


    "איפוא הייתם כל השנים? פתאום כשהתחילו לפרסם מחקרים על כמה העישון לא בריא, רק אז פתאום זה נורא מפריע לכם?"

    טיעון פאתטי, מתמם ומתחסד – אבל כיוון ששמעתי אותו כבר כמה פעמים, הנה לפחות מעט מניסיוני האישי כדי לשמוט את הבסיס העובדתי ממנו:

    אני אישית מודע להשפעות הגופניות של עשן סיגריה על גופי העדין והרגיש מאז הפעם הראשונה שבה אפי התחיל לצרוב מעשן סיגריה קרובה. מיותר לציין שהאירוע הנ"ל אירע הרבה לפני שנחקק חוק כלשהוא המגביל עישון במקומות ציבוריים.

    כשהייתי ילד ונסעתי באוטובוסים, ארבע שנים לפני שהתחילו לחוקק הגבלות בנושא, העישון באוטובוסים היה מותר ואני, חסר מודעות למשמעותו של המושג "חוק" ועוד יותר מזה מודע להיותי ילד – כזה שמבוגר לא ימהר להגיב כלפיו באלימות – הייתי מסביר לאנשים שהעשן הזה מפריע לי.

    באותה תקופה אף אחד לא דיבר על "הסכנות שבעישון" ואף אחד לא חשב על הטיעון "זה לא בריא". היום אפילו המכור שבמעשנים יסכים שלעשן באוטובוס זה מעשה לכל הפחות לא סובלני.

    אז איפוא היינו כל השנים? בחוץ, כפי שהתעקשו אנשים מסויימים, או, בלית ברירה, בצד, נאבקים על מעבר חמצן לריאות.

  • אנימצית פלאש סאטירית קצרה - "מעשן או ביישן..." - באתר נונסנס
    הזכויות על כל החומר באתר שמורות ל נועם פלד 2001.
    דילוגי אותיות
    למה זה חשוב?
    השיר
    חילוני\דתי
    ישראלי\פלסטיני
    סרבנות
    עישון כפוי
    תרומות איברים
    ימי הולדת
    מקצוב
    <חדש> וידאו <חדש>
    מוסיקה
    רישומים
    צילומים
    מה זה האתר הזה?
    איך אפשר לעזור?
    אודות
    צור קשר