...משום היות צה"ל צבא עממי, השייכות למסגרת הצבאית אינה שונה מצפונית מהשייכות למסגרת העם הישראלי...
[סרבנות]
...לוגית ולשונית, לומר שאנחנו "מעשנים פאסיביים" זה כמו לומר שאשה שסובלת ממגע לא רצוי היא "מתמזמזת פאסיבית"...
[עישון כפוי]
...לא עוד בזבוז זמן שבועי על קניית מתנות, לא עוד פספוס תאריכי ימי הולדת, לא עוד חיים נטולי הפתעות...
[ימי הולדת]
...באמריקה מדברים על כתשעה אנשים ביום שמתים בהמתנה להשתלה. אם להסתמך על אינטואיציה פשוטה...
[תרומות אברים]
[ נכתב באוגוסט 2001 ]
לפני הכל, חובה לראות:
קרקס נוער ישראלי פלסטיני - סרטון סיקור של MSNBC
דרושים לקרקס - נערים ונערות בגילאי 10-15


בהמשך הדף:
  • צדק
  • "הם מבינים רק כוח!"
  • היסטוריות שונות
  • מיקוד


  • "קבלה עצמית כדי שתוכל לחיות עם עצמך, בקורת עצמית כדי שאחרים יוכלו לחיות איתך."


    צדק
    לפעמים מתחשק לך להגיד לעמים האלה "ילדים, תתבגרו כבר!" - אבל כשמדובר בחיי אדם, כל שנותר הוא לנסות להביא כמה שיותר אברים בגופם של הילדים הללו להכרה בצורך בדיאלוג ורבאלי ולהכרה בזכויות ההגדרה העצמית של הילד השני.

    בכל מיני טיעונים הנוגעים לסכסוך מנוצלות המילים "צודק" ו"צדק". ברוב המקרים השימוש במילה "צדק" טומן בחובו את המשמעות "נקמה" ונשמע בסופו של דבר כמו הלוגיקה הבסיסית של "אבל המורה, הוא התחיל!" או "מה, אני בסה"כ עשיתי ככה, אבל הוא..."

    המלצה חמה - לפני שמתחילים להתווכח על צדק של מי מהצדדים, כדאי ללמוד טוב את הרקע.

    מקורות מידע טובים ומסמכים אותנטיים הקשורים בסכסוך:

    באתר "רשת המזרח התיכון" - דפי היסטוריה מצויינים של אתר המנוהל על ידי ערבים ויהודים כאחד. כאן מוצלבים דבריהם של היסטוריונים אנטי ציונים וציונים כאחד.
    בפרויקט אואלון בביה"ס למשפטים בייל - פלסטינה 1916 - 1999


    "כשכל מה שיש לך זה פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר"


    "הם מבינים רק כוח!"
    מדהים לראות כיצד בשני הצדדים רווחות ההנחות הפשטניות הבאות:
  • "כל מה שהם רוצים זה לחסל אותנו, כך זה היה תמיד וכך זה ימשיך להיות"
  • "הם מבינים רק כוח"
    מצער להבין עד כמה ההנחות הללו מחזקות את עצמן עם השנים ולו רק מתוך קיומן גם אצל האוייב. ככל שהקיצוניים מגבירים את הטון האלים, זז הציבור כולו לכיוונם, בשל תגובת האוייב. כך זזה המפה הפוליטית בישראל ימינה בשנה האחרונה - וכך הגיעה התמיכה באלימות בציבור הפלסטיני לכ-80%.

    אם נצליח לגרום אחד לשני להבין שהטון המתלהם לא מייצג את מעשיו של רוב הציבור וגם אלה שהוא מייצג אותם ניתנים למיתון או ריסון אולי נצליח אי פעם לשבור את מעגלי הנקמה האכזריים.



  • "כבר אין שום דבר ללמוד מההיסטוריה. אנחנו במדע בדיוני עכשיו." (אלן גינסבורג)


    היסטוריות שונות


    מהצד הישראלי, כאשר ישראלים שומעים כיצד במהלך כל תקופת הסכמי השלום מחנכים ומתבטאים ברשות הפלסטינית בכיוון חזרה לכל שטחי פלסטין ההיסטורית ובכיוון דמוניזציה של הישראלים עד כדי עידוד רשמי למעשי רצח בישראלים, הישראלים מבינים באופן גורף כי עראפת עדיין שואף, בסופו של תהליך, להחלפת מדינת ישראל במדינה פלסטינית.

    מהצד הפלסטיני, כאשר הפלסטינים רואים כיצד אפילו במסגרת הסכמי שלום ישראל כמעט ולא מוותרת על התנחלויות בלב השטח שאמור להוות מדינה עבורם וכיצד במקומות אלה הכיבוש ממשיך לדכא זכויות אזרח בסיסיות הם מבינים באופן גורף שישראל רוצה להמשיך לשלוט בעם הפלסטיני בצורה זאת או אחרת ולמנוע ממנו מימוש הגדרה עצמית.

    אכן, הסכסוך שלנו עם הפלסטינים מסובך בהרבה ממרבית הסכסוכים האזוריים בעולם, אבל חשוב שאנשים יבינו שגם בצד השני ישנם אנשים שונים ודעות שונות – וכמו שכאן מגיעים די בקלות למסקנות פזיזות ש"הערבים מבינים רק כוח", כך גם בצד השני.
    כך בדיוק מצליחים הקיצוניים להזיז את כולנו לכיוונם.

    דרך חשובה ויעילה להתנערות ממשיכת הקיצוניים – כמו גם לעמוד על טיב הבעיה - היא דיאלוג. לא, לא עוד פגישה של פרס עם עראפת, אלא דיאלוג שלנו, האנשים ברחוב, איתם, האנשים ברחוב שבצד השני.
    כשכל אחד מבין מה הם הפחדים של ה"אויב", אפשר להגיע להבנה שגם אם לא תתבטא בהסכמה על צורת הפתרון, בהחלט תקדם קיום פרודוקטיבי ויכולת דיון אמיתי בעתיד.

    התיעוד ההיסטורי של שלבים שונים בסכסוך הזה כפי שמוכר ע"י כל אחד משני הצדדים שונה כל כך באופן מהותי מהתיעוד שמוכר ע"י הצד השני, עד שהנחות הבסיס לדיון - כפי שמונחות ע"י המשתתפים השונים - שוללות מראש אפשרות הסכמה.

    הדרך היחידה להשגת תוצאות אמיתיות היא לקיים דיאלוג מתוך הסכמה על הנחת בסיס משותפת אחת - שלשני העמים יש זכות להגדרה עצמית ולחיים בבטחון.
    מי שחושב שאפשר לשלול את ההנחה הזאת כבסיס לדיאלוג ובאמת להגיע להבנה או לקיום שלו באזור, כנראה שאכל כמות נכבדה של שוקולדים מורעלים.

    מי שמתעניין בדיאלוג אמיתי או במקורות מידע ומסמכים הקשורים בסכסוך, מוזמן לבקר באתר רשת המזרח התיכון - המנוהל על ידי יהודים וערבים במשותף - ובקבוצות הדיון שלו.




    "מה שאנשים רוצים זה לא ידע, אלא ודאות."
    [ברטראנד ראסל]


    מיקוד
    בבעיה שרבים וטובים לא מצאו אמצעי פשוט לפתרה (מלבד, אולי, השמדת כדו"הא), הצגת טיעונים הוכיחה עצמה עד כה כפתח לויכוחים חסרי סוף. לכן אסתפק פשוט בהצגת צורת ניתוח ששמתי לב שרבים מתעלמים ממנה.

    אחד הדברים החשובים, לדעתי, שיש לעשות כשבאים לבחון פתרונות לבעיות, הוא להתבונן כמבחוץ ולהפשיט בעיה לשאלות בסיסיות שיותר קל לתת עליהן תשובות.


    כך, לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כל אחד צריך פשוט לשאול את עצמו איזה מצב הוא רוצה כאן, לכשיסתיימו כל הסכסוכים.
    ברמת ההגדרה, ארבע האפשרויות המוצעות ע"י צדדים הנוגעים בדבר הן:

  • 1. מדינה ישראלית מהירדן ועד הים.
  • 2. מדינה פלסטינית מהירדן ועד הים.
  • 3. מדינה דו\רב לאומית.
  • 4. שתי מדינות נפרדות עם גבול מוגדר וברור – אחת ישראלית והשניה פלסטינית.

    מרגע שמחליטים על אפשרות, מן הראוי שמדיניות של ישות פוליטית, אם קיימת מדיניות שכזאת, תכוון אליה.
    על אף שבשיחה מקרית עם האדם ברחוב תתמך במרבית המקרים אפשרות מספר ארבע של שתי מדינות לשני עמים, הרי שלמרבה הפלא, עד היום אף אחד מהצדדים - ברמה הפרקטית של הסברה לאוכלוסיה ויישום מדיניות - לא שם את הפוקוס על האפשרות הזאת.
    כך יוצא בעצם שבשטח כל צד מרגיש כאילו מנהיגי הצד השני מכוונים להגדרות 1 או 2 של מדינה יחידה בשליטתו של הצד השני.

    הדרישה צריכה לבוא מצד האדם ברחוב. כל אחד צריך לפנות אל המנהיגים שלו ולשאול – "לאיזו מהאפשרויות אתם מכוונים אותנו ורוצים שנלחם למענה?".
    כל אפשרות שלא מכבדת את זכותם של שני העמים להגדרה עצמית, לעצמאות ולבטחון, לא יכולה להתיימר להיות אפשרות שלווה או צודקת.
  • הזכויות על כל החומר באתר שמורות ל נועם פלד 2001.
    דילוגי אותיות
    למה זה חשוב?
    השיר
    חילוני\דתי
    ישראלי\פלסטיני
    סרבנות
    עישון כפוי
    תרומות איברים
    ימי הולדת
    מקצוב
    <חדש> וידאו <חדש>
    מוסיקה
    רישומים
    צילומים
    מה זה האתר הזה?
    איך אפשר לעזור?
    אודות
    צור קשר